כיתה ב'

פֶּרֶק ד' מִשְׁנָה ב' – רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה

לְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה

רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנֶה הָיָה מִתְפַּלֵּל בִּכְנִיסָתוֹ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, וּבִיצִיאָתוֹ – תְּפִלָּה קְצָרָה

אָמְרוּ לוֹ – מַה מָקוֹם לִתְפִלָּה זוֹ? אָמַר לָהֶם, בִּכְנִיסָתִי – אֲנִי מִתְפַּלֵּל שֶׁלֹּא תְּאַרַע תַּקָּלָה עַל יָדִי.
וּבִיצִיאָתִי – אֲנִי נוֹתֵן הוֹדָאָה עַל חֶלְקִי:

סיפור

בַּמִּשְׁנָה לָמַדְנוּ עַל רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה, שֶׁהָיָה מִתְפַּלֵּל בַּכְּנִיסָה וּבַיְּצִיאָה מִבֵּית הַמִּדְרָשׁ.

חֲכָמֵינוּ מְסַפְּרִים כִּי רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה הֶאֱרִיךְ יָמִים.

פַּעַם אַחַת בָּאוּ תַּלְמִידָיו וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ בִּזְכוּת מָה זָכִיתָ לַאֲרִיכוּת יָמִים?

עָנָה לָהֶם רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה שֶׁהוּא הֶאֱרִיךְ יָמִים בִּזְכוּת שְׁנֵי דְּבָרִים:

א. "אַף פַּעַם לֹא הִתְכַּבַּדְתִּי בִּקְלוֹן חֲבֵרִי". כְּלוֹמַר אַף פַּעַם לֹא הִתְכַּבַּדְתִּי בְּכָךְ שֶׁמִּשֶׁהוּ אַחֵר מִתְבַּיֵּשׁ.

לִפְעָמִים בַּכִּתָּה יֵשׁ יֶלֶד שֶׁמְּסַפֵּר בְּדִיחָה עַל יֶלֶד אַחֵר, וְכֻלָּם צוֹחֲקִים מֵהַבְּדִיחָה שֶׁהוּא סִפֵּר עַל חֲבֵרוֹ, הוּא שָׂמֵחַ שֶׁבִּזְכוּת הַבְּדִיחָה שֶׁלּוֹ כֻּלָּם שְׂמֵחִים, אֲבָל הוּא אֵינוֹ שָׂם לֵב שֶׁחֲבֵרוֹ שֶׁעָלָיו הוּא צָחַק מִתְבַּיֵּשׁ!

רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה אַף פַּעַם לֹא עָשָׂה דָּבָר שֶׁכָּזֶה.

ב. כָּל פַּעַם לִפְנֵי שֶׁהָלַכְתִּי לִישׁוֹן אָמַרְתִּי בְּפִי וּבִלְבָבִי שֶׁאֲנִי מוֹחֵל וְסוֹלֵחַ לְכָל מִי שֶׁהִכְעִיס אוֹ צִעֵר אוֹתִי. כָּךְ שֶׁאַף פַּעַם לֹא הָלַכְתִּי לִישׁוֹן וַאֲנִי מַקְפִּיד עַל חֲבֵרִי.

אַתֶּם יוֹדְעִים יְלָדִים, לִפְעָמִים מִשֶׁהוּ בַּכִּתָּה אוֹ בַּבַּיִת מְאוֹד מְצַעֵר אוֹתָנוּ, וַאֲנַחְנוּ מְאוֹד כּוֹעֲסִים עָלָיו.

הָבָה נִלְמַד מֵרַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה שֶׁבְּכָל פַּעַם לִפְנֵי הַשֵּׁנָה נַחְשֹׁב בַּלֵּב וְנֹאמַר בַּפֶּה שֶׁאֲנַחְנוּ מוֹחֲלִים וְסוֹלְחִים לְכָל מִי שֶׁהִכְעִיס אוֹתָנוּ.